פסק-דין בתיק תא"מ 29396-06-12

תביעת רכוש בגין תאונה שארעה ביום 6/3/2012 בגשר הראל (ליד מבשרת ציון).

1.         הנהגת ברכב התובעים (להלן: "התובעת") טוענת כי בעת שהגיעה לצומת מכיוון הקסטל המשיכה בנסיעה ישר כאשר בכיוונה היה הרמזור ירוק.

לקראת סוף הצומת (ליד מעבר החציה) פגע בצד ימין של רכבה, רכב הנהוג על ידי הנתבע. לטענתה יצא הנתבע לנסיעה ככל הנראה כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום, בעוד שהיא נכנסה לצומת ברמזור ירוק.

2.         הנתבע טוען, מנגד, כי הגיע לרמזור אדום ועל כן עצר (כרכב ראשון) בנתיב הימני מבין שני נתיבים. לאחר כחצי דקה ומשהתחלף הרמזור לירוק החל בנסיעה לתוך הצומת כאשר התכוון לפנות שמאלה. כמטר וחצי לאחר כניסתו לצומת הגיח לפתע במהירות גבוהה רכב הנהוג על ידי התובעת אשר עבר ברמזור אדום ומכאן שהפגיעה הייתה בלתי נמנעת מבחינתו.

3.         לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים אשר הדגימו באמצעות דגמי מכוניות את אופן התרחשות התאונה, ועיינתי בכל החומר שהוצג בפני ובכלל זה תמונה של מקום האירוע, תמונות רכב התובעת, טופסי ההודעה שמולאו בסמוך לתאונה, הנני מקבלת את התביעה בחלקה כפי שאפרט להלן:

            א. עדות התובעת לפיה נכנסה לצומת כאשר הרמזור בכיוון נסיעתה היה ירוק מקבלת חיזוק במיקום הנזק ברכבה שהינו בחלק האחורי יותר (מוקד הפגיעה הינו בין שתי הדלתות מצד ימין). לו הייתה התובעת נכנסת לצומת ברמזור אדום ולאחר שהנתבע כבר נכנס לצומת בנסיעה איטית כפי שטען, היה צפוי כי תפגע ברכבו עם חלקו הקדמי של רכבה (כפי שהדגים הנתבע כאשר נדרש להדגים עם המכוניות את אופן התרחשות התאונה) או לכל הפחות היה נפגע ברכבה חלק ימין קדמי, ולא חלק ימין מרכזי - אחורי.

            יצוין כי בעת שהנתבע הדגים את אופן הפגיעה הסביר כי התובעת סטתה שמאלה על מנת לנסות ולמנוע את ההתנגשות ועל כן "גלחה" עם כל צידו הימני של הרכב את חלקו הקדמי - עדות זו אינה מתיישבת עם אופי הנזק - פגיעת מעיכה בעיקר בדלת ימין אחורית ברכב התובעת המלמד על פגיעת רכב הנתבע ברכב התובעת טרם סטייתה שמאלה בניסיון למנוע התאונה.

            אוסיף כי גם מיקום התאונה (אף לשיטת הנתבע) קרוב יותר לסוף הצומת מבחינת התובעת ומכאן שברור כי היה על הנתבע לראות כי התובעת נכנסת לצומת כאשר אין במקום כל הפרעה לשדה הראיה כפי שעולה מהתמונה שהוצגה.

ב. גם אופי הפגיעה, כאמור לעיל - מעיכה חזקה, אינה מתיישבת עם עדות הנתבע לפיה יצא בנסיעה איטית מאוד לאחר שהרמזור שלו התחלף לירוק שכן לו היה יוצא ממצב עמידה ובנסיעה איטית כפי שהעיד ברי כי יכול היה להספיק לעצור במועד, ולכל הפחות לא הייתה מתקבלת פגיעת מעיכה חזקה כפי שעולה מתמונות רכב התובעת.

ג. חיזוק נוסף לעדות התובעת מתקבלת מעדות הנתבע שאישר כי בנתיב משמאלו עמד רכב נוסף שעמד לפנות שמאלה, ושיצא בנסיעה יחד איתו:

" ש. התחלף האור. שניכם נסעתם ?

ת. נכון" - עמ' 3 שר' 24.

רכב נוסף זה לא פגע בתובעת על אף שהיה משמאלו של הנתבע וקרוב הרבה יותר לתחילת הצומת - מקום כניסת התובעת.

לו היו הרכבים יוצאים לנסיעה ממצב עמידה בעקבות רמזור אדום שמתחלף לירוק (כפי שהעיד הנתבע) היה צפוי כי הרכב משמאלו יפגע ראשון ברכב התובעת ומכאן שסביר כי הנתבע יצא מעט מוקדם מידי וטרם התקבל ירוק מלא בכיוון נסיעתו.

לאמור לעיל אוסיף כי הנתבע העיד כי יש בידיו את פרטיה של הנהגת שנסעה ברכב שמשמאלו ברם נהגת זו לא זומנה למתן עדות, וגם ענין זה צריך לפעול לחובת הנתבעים.

ד. בהתחשב באמור לעיל יש לקבוע כי התובעת נכנסה לצומת כאשר הרמזור בכיוון נסיעתה היה ירוק, ומכאן שיש להטיל על הנתבע את החבות לתאונה בגין כניסתו לצומת לא פנוי טרם התחלפות הרמזור בכיוונו לירוק.

ה. יחד עם האמור לעיל יש להטיל אשם תורם גבוה מאוד על התובעת.

התובעת העידה כי נסעה במהירות של 50 או 60 קמ"ש ומעדותה אף ניתן היה להבין כי יתכן שנסעה במהירות גבוהה יותר: " נראה לי 50 קמ"ש, 60 קמ"ש. לא סביר שיותר מ-60 קמ"ש, אני לא יודעת להגיד. ש. יכול להיות שנסעת 80 קמ"ש ? ת. לא נראה לי, זה מהר מידי.. אני לא יודעת להגיד כמה".

אף לו נסעה "רק" במהירות של 50 או 60 קמ"ש מדובר במהירות גבוהה מאוד אשר אינה מתאימה כלל למהירות נסיעה בכניסה לצומת מרומזר. לו הייתה התובעת נוסעת במהירות נמוכה יותר צפוי כי ניתן היה למנוע התאונה או לכל הפחות למזער נזקיה בהרבה.